על יציבות ונינוחות ביוגה
לא הרבה כתוב בסוטרות של פטאנג'לי על תנוחות היוגה. בסך הכל ישנן שתי סוטרות בעניין זה
46.II התנוחה – יציבה ונינוחה
47.II התנוחה בהרפית המאמץ ובהתלכדות עם האינסוף
לפני שנה חזרתי מטיול בקובה. מדינה מקסימה ומיוחדת היא קובה, אם אתחיל לספר על החוויות הנפלאות שעברתי שם - לא אסיים. אחד הדברים שמשך את תשומת ליבי הוא, שבכל בית בקובה יש לפחות 10 כיסאות נדנדה. רק בזמני הארוחות שלהם הם יושבים על כיסאות רגילים, שאר הזמן הם יעדיפו להתנדנד. רבות הרהרתי בעניין, מדוע אין בארץ כמעט כסאות נדנדה, ומה הם יודעים ואנחנו לא?
לפני זמן מה כשהלכתי לקנות כסא אוכל לבת שלי, נסעתי לחנות המתמחה בכיסאות בריאות ולהפתעתי ראיתי שכמעט כל הכיסאות המוצעים שם היו כסאות נדנדה. מן הסתם התחלתי לקשקש עם בעל החנות, כשסיפרתי לו שאני עוסק ביוגה הוא הגיב בביטחון רב: "אני לא מבין את היוגה, יוגה זה לא בריא"! כמובן שהתפלאתי לשמוע נחרצות כזו לגבי היוגה והמשכתי לחקור אותו. התפיסה שלו לגבי יציבה נכונה היא שכדאי להיות כל הזמן בתנועה, להתנדנד, לא להישאר באותה תנוחה לאורך זמן, וביוגה לטענתו, קורה בדיוק ההיפך: נשארים בתנוחה אחת לאורך זמן, גם אם זה מלווה בכאבים.
הסכמתי עם בעל חנות הכיסאות. לעיתים הבנה לא נכונה של "יציבות", יכולה לגרום לתנוחות באימון יוגה להיות יותר מידי נוקשות, כמו עמוד חשמל שלא זז. סוג היציבות הזה אכן איננו בריא ואף מסוכן. הפעלת כוח כדי להיות יציב, כדי שהתנוחה תהיה כמו בספר היוגה, לא תאפשר נינוחות בתנוחה, לא תאפשר להישאר בתנוחה לאורך זמן, והיא מונעת את הרצון הטבעי של הגוף להיות בתנועה. כנראה שהקובנים שהם אלופי הנינוחות - אתה מבקר אצלם ואתה מיד מרגיש "בבית" - מבינים משהו גם ביציבה.
האמת היא שלעיתים התנוחה ביוגה רק נראית כאילו היא קפואה וחסרת תנודות. אם נתבונן לעומק נוכל לראות שגם האדם היושב במדיטציה לאורך זמן, בעצם מתנדנד. התנודות שלו הן קטנות מאוד, ונגרמות כתוצאה מהתהליכים השונים המתרחשים בגוף, במערכת הנשימה ובמערכת העיכול, וכן מהתנועה של כדור הארץ מתחתיו. כאשר התנוחה יציבה ונינוחה, הגוף איננו נוקשה אלא רפוי והוא מגיב לתנועות העדינות ביותר, בדיוק כמו גבעול של פרח שנראה זקוף אך מתנדנד כל הזמן עם משב הרוח, תנועת הנוזלים בתוכו ותנועת האדמה.
אין ספק שכאשר אנו יושבים על כסא נדנדה אנו נינוחים יותר, אין לנו אפשרות בכלל להחזיק את הגוף, להיפך עם כל נדנוד ההרפיה של הגוף מעמיקה. כך גם באימון: תנו לגוף להתנדנד, תנו לו להיות חופשי, לשחק ולהגיב לתהליכים השונים שמתרחשים בתוכו ומחוצה לו. דווקא כאשר אנו משחררים את הגוף היציבות משתרשת בו.
דבר נוסף שכדאי ללמוד מהקובנים הוא האיזון וההימנעות מהרפיית יתר: בצד התנוחה המועדפת עליהם - הישיבה בכסא נדנדה - הם מרבים לרקוד בכל הזדמנות אפשרית, בכל מקום ובכל זמן - וכך נמנעים, בעצם, מהסכנה בהרפיית-יתר העשויה להביא לבטלת הגוף והתודעה. השימוש בצמד המילים יציבות ונינוחות באה להביא את המתרגל לחפש את דרך האמצע. לא להשתמש בכוח כדי להגיע ליציבות כי אז נאבד את הנינוחות, ולא להרפות יותר מידי כי אז נאבד את העצמה שבתנוחה.
אסיים באימרה קובנית ידועה, שהוכיחה לי שהקובנים אכן מחפשים את דרך האמצע, בין הנינוחות שבנדנוד לעוצמה והדריכות של לוחם החופש. Hasta La Victoria Siempre ובתרגום חופשי: עד לנצחון תמיד.
